הארה?
כבר אין לי איך או לאן לברוח מזה. התעורר, מואר... מילים שעד לא מזמן הקפיצו משהו בתוכי וגרמו לי לזלזל ולהרים גבה. אני כותב אותן וזה עדיין גורר התנגדות פנימית לכתוב אותן בלשון יחיד. אבל אין לי איך לברוח יותר הן פשוט שם. אני כבר לא אותו דבר. מה זה אומר בכלל? אני לא ממש יודע… אני לא חכם יותר, אני לא יודע יותר, אני לא מוסרי יותר אני לא טוב יותר, אני פשוט אחר. נפרדתי מכל כך הרבה בשנים האחרונות. חברים טובים, רצונות, תפיסות עולם. המאבק הפנימי עדיין קיים, עדיין יש בי חלק שמרגיש משוגע שיודע שמי שלא חווה את מה שחוויתי ירים גבה ואולי אפילו יצטער לשמוע על עוד אחד שהשתגע. ומי אני שאגיד על עצמי משהו על התעוררות ומוארות . זה הקפיץ אותי אצל אחרים, האם יש הגדרה כזו? מה זה בכלל אומר? היום אני רואה את זה אחרת, זה לא מגיע ממקום של גאווה אלא ממקום של הכרה. זה לא איזה הישג שאני יכול לייחס לעצמי. זה אפילו לא היה תלוי בי. משהו פשוט לקח אותי לשם, הוביל אותי בדיוק למקום אליו אני צריך ללכת, בדיוק בזמן שזה היה נכון לי. ואין לי איך לברוח מזה שאני רואה את העולם באופן שונה. תדמיינו שאתם מסתכלים סביבכם ואחר כך שמים עליכם משקפיים, כאלה עם פילטר שגורם להכל להיראות אחרת. אבל לא רק אחרת, אולי אפילו כאלה שגורמים לכם לראות דרך דברים אחרים. אני רואה דרך קירות. קירות של אמונה ישנה, תפיסות עולם, מחשבות. והכל כל כך יפה ומרגש. לפעמים זה מדהים אותי לחוות ולראות את העולם ככה. העולם לא השתנה, אני השתניתי. לשמחתי אני לא לבד שם. אני פוגש עוד ועוד אנשים מרגשים ומדהימים. שבוחרים ללכת בדרך אחרת. שרוצים כמוני לחלוק את המתנה הזו עם אחרים. שמבינים שהדבר הנפלא ביותר שאפשר לעשות אם קיבלת כזו מתנה הוא להיות בנתינה ולהעניק אותה בחזרה לעולם.
.אני. התעוררתי. אני חי, אני משוגע. אני כופר. אני מת.