עוד שנה חלפה לה במסע הזה שנקרא חיים. עוד שנה של שינויים משמעותיים בחיים שלי. אם עד לשנה הזו הרבה מהשינויים היו יותר מבפנים השנה ההשפעה הייתה גם לא מעט כלפי חוץ. מתישהו בתחילת יו
ני זה כבר התחיל להרגיש כמו רכבת הרים. כחלק מזה התחלה של עבודה חדשה, אירוע מידברן בסוכות וסדנא של ISTA Level 1 בפולין שחזרתי ממנה אתמול. אירועים שאתגרו מאוד את תפיסות המציאות שלי לגבי מי אני ואיך אני מתנהל בעולם, איפה העוצמה שלי אבל לא פחות מזה איפה האתגרים שלי ועם איזה רגשות וצללים אני מתמודד.
אם לנסות לסכם, יש לי כל כך הרבה על מה להודות. בת זוג מהממת ומדהימה שמפתיעה אותי בכל יום מחדש ולצידי במסע שלי ובזוגיות שאני ממשיך ללמוד ממנה המון. ילדים נפלאים ואהובים שממלאים את הלב ונותנים לי כל כך הרבה משמעות ומוטיבציה לחיים, לעבודה שאני עושה עם עצמי על מנת להיות הורה יותר טוב ולהעניק להם דוגמא טובה לאיך שהייתי מאחל להם לחיות. למשפחה התומכת והמדהימה שלי שנותנת לי גב ומקבלת אותי כמו שאני, על כל המשתמע מכך. לחברים והקהילה שלי במעגלים השונים שמעניקים לי כל כך הרבה אהבה ונותנים לי הרגשה כל כך טובה שאני שייך, משמעותי ואהוב. אם פעם הייתי מרגיש שבכל מעגל שהשתייכתי אליו הייתי קצת אחר היום אני מרגיש שאני יכול להיות אני בכל חברה שבה אני נמצא וזו תחושה נפלאה.
אני נכנס לשנתי ה-46 בתחושה של לב פתוח, הרבה עוצמה פנימית ומוטיבציה למנף את כל מה שלמדתי בשנים האחרונות לעשייה פורה שתחזיר לעולם מכל הטוב שאני מקבל ממנו. מאחל לעצמי לבלות הרבה עם המשפחה, הצלחה בעבודה החדשה, להמשיך להתפתח ולפתח את הכלים כדי להעניק ממה שיש לי גם לאחרים. מתחייב לעצמי לכתוב ולשתף יותר ועל כך אכתוב פוסט נפרד.