שאלה שצפה ונשאלת מדי פעם. לפני שאענה על למה מעגל גברים, אולי אספר קצת למה לדעתי חשוב לעשות מעגל שיתוף. אבחן את העניין משני היבטים: קודם כל כאשר אני משתף במעגל. כשאני משתף, אני מציף מתוכי אל החוץ רגשות, מחשבות ותהיות שאולי לא היו זוכים לראות אור יום. ההצפה שלהם החוצה מאפשרת לי גם ליצור ניקיון וסדר פנימיים וגם לבחון את הדברים מזווית שונה. ברגע שאני משתף, מה שהיה קיים בתוכי ויצא החוצה מקבל צורה חדשה ואולי מציף ביחד איתו גם תובנות ורגשות שלא הייתי מודע אליהם. זה מתחיל מבחירת המילים או הדרך שבה אני משתף וכלה באיך זה מרגיש לי להוציא את זה החוצה לאוויר העולם. בנוסף לתהליך עם עצמי, השאלות שעולות מחברי המעגל יכולות לסייע לי לבחון את הנושא בפרספקטיבה שונה ולדלות מתוכי תשובות שאולי לא ציפיתי להן. עצם הדיבור בקול רם על הנושא שלא העזתי לדבר עליו עושה בי תהליך מעניין ומרתק.
החלק המשמעותי השני מבחינתי במעגל שיתוף הוא ההקשבה לאחרים. התרגול של הקשבה ללא שיפוטיות וללא ניסיון לפתור את הבעיה. הקשבה בעיניים טובות ולב פתוח. הקשבה שנותנת לדברים הנאמרים לחדור ולגעת בתוכי. כך כמעט כל שיתוף נוגע בחלק בתוכי שמזדהה עם הדברים וחווה אותם או משהו שהרגיש דומה להם בעצמו. חבר טוב קרא לזה: ״חדר מראות״. היכולת שלי לבחון את עצמי דרך החוויות והעיניים של אחרים.
אבל עדיין, למה צריך מעגל שיתוף? למה לא מספיק מפגש חברים בפאב או בבית או סתם איפשהו?
אולי זה מספיק… ואולי לפעמים מפגשים כאלה נועדו להיות קלילים יותר, או שלפעמים לא נוח לנו לשתף בדברים מסוימים דווקא את הקרובים אלינו. אולי אותם האנשים שאנחנו רוצים לשתף הם חלק מנושא השיתוף. בפעמים אחרות, זה יותר עניין של התכווננות. לי אישית יש קבוצות חברים מאוד קרובות, אבל השיחה מתפזרת לכל מיני כיוונים ולאו דווקא שומרים על כוונה של שיתוף והקשבה. כשמדובר בשיתוף עמוק זה מאוד משמעותי, כי יותר קשה להוציא אותו החוצה על הדרך.
למה מעגל גברים? אם לחזור לשאלת המוצא, למה לא לעשות מעגל משותף? למה לא לקבל עוד זוויות או פרספקטיבה רחבה יותר גם מהצד הנשי? בעוד אני חושב שיש מקום למעגלי שיתוף מעורבים והם מבורכים, יש גורמים נוספים שלדעתי כדאי לשקול (אני מתנצל מראש על ההכללה, אני משתף בעיקר מהניסיון האישי שלי ולא מתוך מחקר מקיף בנושא): ראשית, כאשר יש מעגל מעורב הדינמיקה בקבוצה משתנה. הגברים, באופן טבעי ינסו להרשים את הנשים במעגל ועלולה להיווצר תחרות על תשומת הלב. תחרות כזו עלולה לפגום באותנטיות של השיתוף ומבחינתי זה אחד הגורמים המשמעותיים לי ביותר במעגל. שנית, אני חושב שהאתגרים שבפניהם ניצבים גברים ונשים ועולם התוכן של השיתופים שונה. לדוגמא, במעגל הגברים שבו השתתפתי השנה דיברנו רבות על היכולת והלגיטימציה לחוש רגשות ולדעת לזהות אותם. בעוד זו עניין שגם נשים חוות לפעמים מדובר בעניין נפוץ יותר אצל גברים בחברה של ימינו. אם להכליל, אני כגבר מעוניין לקבל פרספקטיבה גברית ספציפית ולשתף בעניינים שאני משייך אותם לגבריות על מנת לחקור ולגלות עוד על הצד הזה בתוכי ועל מה שמגדיר אותי. הדבר האחרון שאגע בו הוא עניין האחווה הגברית. תחושת הקירבה והאינטימיות שנוצרת בין גברים, התחושה של הביחד, היא משהו מופלא בעיניי. על אף שהיו לי חברים נפלאים בעבר אני חושב שבקבוצה גיליתי מחדש את התחושה הזו רק בשנה או השנתיים האחורונות. הקירבה הזו מתאפשרת מתוך מקום של אי תחרות בין הגברים, מתוך מקום שבו לא נוצר מתח באינטימיות של מה יהיה הלאה ואיך תהיה התגובה ומה היא אמרה לי. אחווה טהורה שממלאת אצלי חלל שהיה קיים שם הרבה שנים של חברות, עזרה ורצון להיות שם אחד בשביל השני.
